Lot's Wife

חמישה עשר הסיפורים שנבחרו על ידי מרסל הנסלאר כנקודת המוצא לסדרתה החדשה מתבססים על המסורת המקראית, אך הנסלאר אינה מגיעה אליהם מרקע של אמונה. אדרבא, המעשיות הללו, העוסקות בנשים חזקות בתנ"ך ובספרים החיצוניים, ריתקו אותה במשך זמן רב במופעיהן המגוונים בהיסטוריה ובתולדות האמנות. בעיקר מצאה חן בעיניה גישתן המפוכחת, העצמאית והבלתי-מתפשרת של אותן גיבורות קדומות. כדברי האמנית, "הנרטיבים עתירי הדמיון ועתיקי היומין האלה מעניקים לנו את האנרגיה החתרנית הנחוצה לנו כל כך" בעולם בו תפיסות פטריאכליות מושרשות עודן רחוקות מהכחדה.
הנסלאר קראה לגיבורות הסדרה "מורדות", והשתמשה במילה "feisty" כדי לתאר אותן. המילה, שפירושה נע בין "נמרצת" ל"לוחמנית", מסכמת באופן מדויק את הנשים הללו. הסתכלו בכל אחד מהתחריטים ותחליטו איזו ממגוון המשמעויות תקפה להן: אמיצה, נחושה, חריפה, תוססת, החלטית, דעתנית, או קשת-עורף. כל אחת מהדמויות מורדת בסדר הגברי, אך הנסלאר לא טוענת בכך שכולן גיבורות "טובות", ואף לא שמעשיהן תמיד הוגנים ומוצדקים כקורבנות הנוקמות עוול. נועזות, אסרטיביות, או אפילו אגרסיביות – בתיאורה העשיר של האמנית הן מוצגות כמי שחותרות "להיות למעלה": לשלוט במיניותן, עצמאותן, מעלליהן ועלילותיהן.
באמצעות תערובת עוצמתית של תיאורים אקספרסיביים, הומור שחור וסגנון ייחודי השואב השראה מאשפי הדפס ומספרי סיפורים כפרנסיסקו גויה ופאולה רגו, הנסלאר מציגה בפנינו נקודת מבט מרעננת על המיתוסים העתיקים, אשר בו זמנית חושפת את הדמוניזציה המושרשת של נשים בתרבות המערבית, ומנכסת בהתרסה את כוחן המתפרץ. האמנית מוסיפה רעיונות משלה כפרשנית – ולא רק כמאיירת – של סצנות מקראיות, על מנת להחיות את הסיפורים הארכיטיפיים הללו עבור צופי המאה ה-21.
_____
בשיתוף הביאנלה של ירושלים