Search Results

The Museum on the Seam wish to bring down the barriers between people and to advance dialogue using the international language of art. Being the only socio-political museum in Israel, we deal with social topics through art and culture. As an independent museum we are supported by donations from individuals and foundations. The museum is a registered non-profit institution. We invite you to support our activity. Any donation will be greatly appreciated. צרו קשר Max Streucher חיל ההנדסה 4, ירושלים טל. 02-6281278 שלוחה 4 info@mots.org.il מידע כללי: info@mots.org.il הזמנת ביקור וסיורים: bookings@mots.org.il אוצרות: curatorial@mots.org.il אדמיניסטרציה וכספים: office@mots.org.il יעל עשור, מחלקת אירועים: yael@mots.org.il יקטרינה סוסנסקי, עוזרת אוצרת: ekaterina@mots.org.il סבינה רומנובה, מחלקת חינוך והדרכה: sabina@mots.org.il ד"ר שיר אלוני יערי, אוצרת ראשית: shir@mots.org.il מרב מאור-קומלוש, מנהלת: merav@mots.org.il צרו קשר חיל ההנדסה 4, ירושלים טל. 02-6281278 שלוחה 4 info@mots.org.il מידע כללי: info@mots.org.il הזמנת ביקור וסיורים: bookings@mots.org.il אוצרות: curatorial@mots.org.il אדמיניסטרציה וכספים: office@mots.org.il שחר שלו, אוצרות והדרכה: shahar@mots.org.il ד"ר שיר אלוני יערי, אוצרת ראשית: shir@mots.org.il מרב מאור-קומלוש, מנהלת: merav@mots.org.il Max Streucher טופס יצירת קשר שם * אימייל* טלפון* הודעה לשלוח

Museum on the Seam is a socio-political contemporary art museum, located on the geographic seam line between East and West of Jerusalem, in the meeting point of the three religions. The Museum, in its unique way, presents art as a language with no boundaries in order to raise diverse social issues for public discussion and bridge the gaps. The changing exhibitions in the Museum deal with social issues. 03/01/2025 – 30/05/2025 חומרי בעירה התערוכה מבקשת לתת ביטוי להלך הרוחות הנוכחי באזור המצוי תדיר על סף התלקחות ועל רקע מגמות של הקצנה, השחתה וזילות חיי אדם במציאות הישראלית. למידע נוסף 19/07/2024 – 13/12/2024 EVERY THING The exhibition embodies a holistic approach to living in unison and harmony with our environment, offering an alternative perspective on the mutual relationship between the design world, mankind, and the full array of living forms. Read More 03/01/2025 – 30/05/2025 מונומנטים בסדרת צילומי שחור-לבן המתעדים את אנדרטאות הקונפדרציה בדרום ארצות הברית ואת המחאות שקראו להסרתן בעקבות רצח ג'ורג' פלויד ב-2020, לוכד יואב חורש רגע מכריע בהיסטוריה אמריקאית שנויה במחלוקת והשפעותיה המתמשכות על המציאות העכשווית. למידע נוסף 03/01/2025 – 30/05/2025 פיתות ציורי הפיתות הבארוקיים של יונתן רון הופכים את היומיומי לאיקוני באופן המשקף הן זכרון אישי והן משמעויות תרבותיות ופוליטיות רחבות יותר. למידע נוסף 14/03/2024 – ועד להשבת כל החטופים Welcome Home / Come Home עבודת הניאון של אגסי מהבהבת באופן קבוע, כך שהאותיות ׳Wel׳ נעלמות ושבות, ונותרת האמרה ״Come Home״ כקריאה נואשת להחזרת החטופים והחטופות וכביטוי לנוכחותם הנפקדת בדמיון הקולקטיבי. למידע נוסף מהעיתונות "One of Israel's 10 best museums" Read More "One of the 29 most impressive art institutions in the world" Read More "One of the best museums in the world. The most intense active square meter to art ratio you will ever find" Read More

Dirk Raepphold "DeadEnd" היא תערוכה המציגה מציאות קשה בה הפכה האלימות לשפת היום-יום, שפה המאיימת על קיומה של החברה האנושית. DeadEnd 2005 אוצר: רפי אתגר DeadEnd 2005 אוצר: רפי אתגר "DeadEnd" היא תערוכה המציגה מציאות קשה בה הפכה האלימות לשפת היום-יום, שפה המאיימת על קיומה של החברה האנושית. "DeadEnd" היא תערוכה המציגה מציאות קשה בה הפכה האלימות לשפת היום-יום, שפה המאיימת על קיומה של החברה האנושית. תערוכה ראשונה בסדרת תערוכות מתחלפות במוזיאון על התפר אשר תעסוקנה בסוגיות חברתיות ופוליטיות. סדרת התערוכות תתן במה לסוגיות המעסיקות אותנו כחברה וכיחידים השואפים להתקיים זה לצד זה מתוך התחשבות וכבוד הדדי. התערוכה מעלה שאלות נוקבות מול מציאות של רבוי גילויי אלימות וקוראת למבקרים לבחון את דרכם ולא עוד לעמוד מנגד ולצפות באופן פאסיבי במתרחש. התערוכה מדגישה את הקווים האדומים שעברנו ואת הגבולות שחצינו ומאתגרת אותנו ליתר מעורבות המחייבת תיקון דרך. מיקי קרצמן, ישראל האן יאנג, סין אוריאל מירון, ישראל קרן קיפהוף, נורווגיה יורם רוזוב, ישראל דויד מאסטרו, ישראל דירק רפהולט, גרמניה עליזה אולמרט, ישראל יאן שוואנקמאייר, הרפובליקה הצ'כית גרי גולדשטיין, ישראל מנאר זואבי, ישראל שירלי פקטור, ישראל דוד ריב, ישראל עסאם אבו-שקרא, ישראל רפי אתגר, ישראל ליילה בוליה, בוסניה הרצגובינה ויליאם קנטרידג', דרום אפריקה מיכל רובנר, ישראל שרון פוליאקין, ישראל שרון אתגר, ישראל מרק ברגהש, ארה"ב דני רוזין, ארה"ב ולפגנג וכריסטוף לאונשטיין, גרמניה

Nehama Golan האמונה המבקשת לשמור בהקפדה על המסגרת ועל צווי ההלכה והמסורת, התקשתה מאז ומתמיד להתמודד עם השינויים המתרחשים סביבה בקצב מסחרר ואילו האמנות העכשווית המשמשת ראי לתקופה ולשינויים המתקיימים בה, מבקשת לעצמה כל העת חרות יצירה וחופש ביטוי. נראה שלאחרונה מתקיים תהליך של יחסי גומלין בין שני עולמות אלו המגששים את דרכם זה אל עבר זה ואולם האמונה והאמנות עוד ימשיכו לחפש את הדרך שבין העימות וההשלמה. לא תעשה לך 2017 אוצר: רפי אתגר לא תעשה לך 2017 אוצר: רפי אתגר האמונה המבקשת לשמור בהקפדה על המסגרת ועל צווי ההלכה והמסורת, התקשתה מאז ומתמיד להתמודד עם השינויים המתרחשים סביבה בקצב מסחרר ואילו האמנות העכשווית המשמשת ראי לתקופה ולשינויים המתקיימים בה, מבקשת לעצמה כל העת חרות יצירה וחופש ביטוי. נראה שלאחרונה מתקיים תהליך של יחסי גומלין בין שני עולמות אלו המגששים את דרכם זה אל עבר זה ואולם האמונה והאמנות עוד ימשיכו לחפש את הדרך שבין העימות וההשלמה. שינוי רדיקאלי העולה בשנים האחרונות מתוך היצירה הדתית ומן האמנות החילונית העכשווית כאחד עשוי לפתוח פתח של תקווה והפריה הדדית. האמנות הדתית אינה חוששת עוד להשמיע בקורת פנימית כלפי התפיסות המסורתיות בעיקר באמצעות יצירותיהן העכשוויות ומחאתן הכואבת של אמניות דתיות פמיניסטיות, המחפשות אחר זהות אישית בעולם של הגמוניה גברית. מנגד האמנות והיצירה החילונית המחפשת דרך אל המקורות, מצטטת ומשתמשת במוטיבים איקונוגרפיים מן המסורת ומתדפקת על דלת האמונה היהודית. בכך מבקשת התערוכה לתרום ולשמש גשר להבנת השיח המתחדש ולהפגיש בין עולמות כה קרובים וכה רחוקים באמצעות המסרים אשר מבקשים האמנים לשתף אותנו בהם. מיכה אולמן הלן איילון שמואל אקרמן אנדי ארנוביץ ארי אתגר יעל בורשטיין יעל ברתנא חנה גולדברג הדסה גולדויכט קן גולדמן נחמה גולן יאיר גרבוז משה גרשוני אהרון ווינר גיא זגורסקי נורית יעקובס ינון סיונה בנג'מין רפי לביא אורי ליפשיץ סיגלית לנדאו ויותם פרום בלו-סיימון פיינרו עדי נס חגית מולגן מיכל נאמן מיכאל סגן-כהן פורת סלומון אפרת שוילי ליהי תורג'מן אסתר שניידר מיכל רוטשילד חיה רוקין וצפיה מורינה

Brognon Rollin בבית הספר הפרנציסקני ״טרה סנטה״ הנושק לחומת העיר העתיקה, מוצב מגרש כדורגל בחלל א-סימטרי אשר לא מאפשר להציב את השערים אחד מול השני, ובכך מעניק יתרון לאחת הקבוצות. הדבר דורש מהתלמידים להגיע לפשרה גיאומטרית חדשה על מנת לשחק בצורה הוגנת. ההסכם 2023 אוצרת: ד״ר שיר אלוני יערי צמד אמנים: ברוניון רולן ההסכם 2023 אוצרת: ד״ר שיר אלוני יערי צמד אמנים: ברוניון רולן בבית הספר הפרנציסקני ״טרה סנטה״ הנושק לחומת העיר העתיקה, מוצב מגרש כדורגל בחלל א-סימטרי אשר לא מאפשר להציב את השערים אחד מול השני, ובכך מעניק יתרון לאחת הקבוצות. הדבר דורש מהתלמידים להגיע לפשרה גיאומטרית חדשה על מנת לשחק בצורה הוגנת. בירושלים, עיר רבת שכבות ורבדים אשר רישומי הזמן והקונפליקטים שעיצבו אותה חרוטים בנופיה הבנויים, קירותיו של בית הספר הפרנציסקני ״טרה סנטה״ נושקים לחומת העיר העתיקה. מגרש הכדורגל שבחצר בית הספר נדרש להתאים עצמו לתוואי האדריכלי המעוות, המשבש את כללי הפרספקטיבה והסימטריה. במרחב א-סימטרי זה, בלתי אפשרי שהשערים יוצבו אחד מול השני, והמיקום המשוער של המעגל המרכזי, המסומן על הקרקע, מקצר את שטח המשחק ובכך מעניק יתרון לאחת הקבוצות. "ההסכם" הוא פשרה גיאומטרית חדשה בין התלמידים במאמציהם למצוא את נקודת האמצע המדויקת של המגרש. למדוד ולעקוב אחריה; ולהתחיל לשחק בצורה הוגנת. הצמד האמנותי דויד ברוניון (נ. 1978, בלגיה) וסטפני רולן (נ. 1980, לוקסמבורג) יוצר יחד מאז 2006. גוף עבודתם המגוון של השניים, הכולל פיסול, מיצב, צילום, ווידאו ועבודות סאונד, מתאפיין במטענים אסוציאטיביים וקשב רגיש ל״מיקרו״-נרטיבים ולפואטיקה של היומיומי, אשר דרכם מגיחים משקעי ההיסטוריה ולחצי המציאות החברתית והפוליטית. באמצעות שיתופי פעולה ברחבי העולם עם יחידים וקהילות, לרוב מקבוצות מיעוט ומהשוליים החברתיים - כולל בירושלים אשר היוותה מקור השראה לחלק מעבודותיהם האחרונות - המינימליזם הפיוטי-ביקורתי של ברוניון ורולן מציב את הנסיון האנושי במרכז, בעודו חוקר, באמצעים חזותיים שהם בו-זמנית ספציפיים ואוניברסליים, את המסגרות‬, ההקשרים והמגבלות החברתיות שמכוננים אותו.‬

Daniela Comani התערוכה מנסה לבדוק את התנהלותו של הפרט במרחב האישי והציבורי על פי מצפונו ואל מול שיקולים הנובעים מזהותו הקולקטיבית והשתייכותו לקבוצות חברתיות, דתיות או לאומיות אשר עשויות להפחית את תחושת האחריות האישית של האדם על מעשיו. מרחב לא מוגן 2015 אוצר: רפי אתגר מרחב לא מוגן 2015 אוצר: רפי אתגר התערוכה מנסה לבדוק את התנהלותו של הפרט במרחב האישי והציבורי על פי מצפונו ואל מול שיקולים הנובעים מזהותו הקולקטיבית והשתייכותו לקבוצות חברתיות, דתיות או לאומיות אשר עשויות להפחית את תחושת האחריות האישית של האדם על מעשיו. אנו חיים בתקופה פוסט-מודרנית המאופיינת בהעדר תחושה של ביטחון אונטולוגי ובאבדן האינדיבידואליות בד בבד עם קידוש ערכי הדמוקרטיה בה יכולת ההשפעה שמורה לרוב. בתנאי מציאות זו עולה שאלת אחריותו ומידת יכולתו של הפרט לשנות. האם אחראי היחיד על מעשיו ולפיכך אף על גורלו ועל חופש הבחירה העומד לרשותו? עד כמה מתערבת החברה והממסד בהגבלת היחיד ובעיצוב דמותו והחלטותיו ובאיזו מידה בחירותיו המוסריות מושפעות מזהותו החברתית? ברוח זו מנסה התערוכה לבדוק את התנהלותו של הפרט במרחב האישי והציבורי על פי מצפונו ואל מול שיקולים הנובעים מזהותו הקולקטיבית והשתייכותו לקבוצות חברתיות, דתיות או לאומיות אשר עשויות להפחית את תחושת האחריות האישית של האדם על מעשיו. ג'מאל קוקן, צרפת/אלג'יר ליילה בולייה, בוסניה דגנית ברסט, ישראל לארי אברהמסון, ישראל לידה עבדול, אפגניסטן מיכל רובנר, ישראל מנשה קדישמן, ישראל גולי זילברשטיין, ישראל נתן דביר, ישראל זיו יונתן ולילי רתוק, ישראל אוליבר פיטש, גרמניה גרי גולדשטיין, ישראל דניאלה קומני, איטליה נו סונטג, דרום קוריאה ברוס נאומן, ארה"ב סלימאן מנסור, ישראל ארתור זמייבסקי, פולין לוצ דאמבאק, גרמניה מוניר פאטמי, צרפת/מרוקו ראידה אדון, ישראל אדריאן פאצ'י, אלבניה יעל ברתנא, ישראל אחמד כנען, ישראל ציבי גבע, ישראל פואד אגבריה, ישראל שרון פוליאקין, ישראל

Explore insightful articles about the museum and its exhibitions מהעיתונות The Jerusalem Post VIEW ARTICLE National Geographic VIEW ARTICLE Trip Expert VIEW ARTICLE Lonely Planet VIEW ARTICLE CNN VIEW ARTICLE Belfast Telegraph VIEW ARTICLE National Geographic VIEW ARTICLE The New York Times VIEW ARTICLE Independent VIEW ARTICLE Haaretz VIEW ARTICLE The Jerusalem Post VIEW ARTICLE Spiegel VIEW ARTICLE CSR Wire VIEW ARTICLE Scoop VIEW ARTICLE Arizona Daily VIEW ARTICLE Business Wire VIEW ARTICLE Jewish Telegraph Agency VIEW ARTICLE Swiss Info VIEW ARTICLE ביקורת תערוכות EVERY THING Haaretz VIEW ARTICLE DEMOCRISIS Kalkalist VIEW ARTICLE DEMOCRISIS Haaretz VIEW ARTICLE DEMOCRISIS Restart Israel VIEW ARTICLE DEMOCRISIS Portfolio VIEW ARTICLE DEMOCRISIS Erev Rav VIEW ARTICLE DEMOCRISIS Gam Ken Tarbut VIEW ARTICLE DEMOCRISIS Sohen Tarbut VIEW ARTICLE DEMOCRISIS Haaretz VIEW ARTICLE CLOSE Portfolio VIEW ARTICLE ALPHA Ynet VIEW ARTICLE ALPHA Portfolio VIEW ARTICLE ALPHA The Jerusalem Post VIEW ARTICLE WASTELAND Haaretz VIEW ARTICLE Metropolis Haaretz VIEW ARTICLE Life/Still Life/Land The Jerusalem Post VIEW ARTICLE Rebirth / Pinchas Cohen Gan kol Hair VIEW ARTICLE Golem / Metropolis Portfolio VIEW ARTICLE WASTELAND Portfolio VIEW ARTICLE Gall and Wormwood Kan VIEW ARTICLE Democracy Now / The Crying Game / The Uncanny kol Hair VIEW ARTICLE Democracy Now / The Crying Game / The Uncanny Portfolio VIEW ARTICLE WasteLand Haaretz VIEW ARTICLE Rebirth kol Hair VIEW ARTICLE Jerusalem – Self Portrait The Jerusalem Post VIEW ARTICLE The Case of Hiroshima The Jerusalem Post VIEW ARTICLE Gall and Wormwood Haaretz VIEW ARTICLE Thou Shalt Not Haaretz VIEW ARTICLE My Beloved Afghanistan Haaretz VIEW ARTICLE Unprotected Zone Haaretz VIEW ARTICLE Everyone Carries a Room Inside Ynet VIEW ARTICLE The Women Behind The Jerusalem Post VIEW ARTICLE Flesh and Blood Ynet VIEW ARTICLE WESTEND Ynet VIEW ARTICLE The Right to Protest Ynet VIEW ARTICLE

Fouad Agbaria התערוכה תעמוד על המשמעויות האסתטיות, התרבותיות, הלאומיות והפוליטיות שבין עצים ואנשים כיצורים עצמאיים המגלים את חולשותיהם, יצריהם ותלותם ההדדית זה בזה, וכן בינם לבין סביבת הטבע המקיפה אותם. אפילו העצים מדממים 2019 אוצר: רפי אתגר אפילו העצים מדממים 2019 אוצר: רפי אתגר התערוכה תעמוד על המשמעויות האסתטיות, התרבותיות, הלאומיות והפוליטיות שבין עצים ואנשים כיצורים עצמאיים המגלים את חולשותיהם, יצריהם ותלותם ההדדית זה בזה, וכן בינם לבין סביבת הטבע המקיפה אותם. "שליטת האדם על הטבע מתחילה ברצונו של האדם לשלוט על זולתו". באמירה ביקורתית זו מסכם מוריי בוכין את ספרו האקולוגיה של החירות, ומעביר מסר לא אופטימי על יחסי טבע-אדם. התערוכה אפילו העצים מדממים מציגה את המציאות הגאו-פוליטית בה אנו חיים. באמצעות דימויים מן הטבע וסביבת העצים והצמחים הגדלים בה פותחות בפנינו היצירות עוד מבט עכשווי והיסטורי על עצמנו. התערוכה מבקשת לעורר אותנו להביט מחדש בתובנות שגיבשנו ועודנו מגבשים ביחס למקום בו אנו חיים. לחבר ולנתק אותנו לרגע ממציאות שהתרגלנו להביט בה כמובנת מאליה ולאתגר את מצפוננו מחדש באמצעות הנוף הסובב אותנו והטבע החי אף הוא בתוכנו ומשמש כראי בו משתקפות חולשותינו. התחושות שהתפתחו והתחזקו ברבות השנים בעם היהודי ובעם הפלסטיני בתקופות של גלות לאומית, בשונה זה מזה, עודדו פעולות זכרון אשר נבעו מן הצורך של הפרט והכלל להשלים את החסר וההעדר ולגשר בין המציאות והגעגועים שחרט הזמן. ככל שחלפו וחולפות השנים, גברה וגוברת הטראומה הלאומית של שני העמים שנבעה ונובעת מן הנתק ומאיבוד האחיזה באדמת מולדת, איש על פי גרסתו. החיבור לעצים ולנוף הארץ מבטאים את הקשר ותחושת השבר והאבדן האישי והקולקטיבי של האדמה והבית הפרטי והלאומי כאחד. העצים היו ועודם דימוי שבאמצעותו בא לביטוי הקשר והאחיזה באדמה. השורשים, הנוף והפרי מתורגמים לתחושות המעצבות את הזכרון והופכות לסמל טעון בהבניית הלאומיות והזהות הקולקטיבית. חוקר היערות הגרמני פטר ווהלבן, המסתמך על תגליות חדשות מעולם המדע, מגלה לנו בספרו החדש ופורץ הדרך, חייהם הנסתרים של העצים ((The Hidden Life of Trees, עולם מופלא שלא ידענו עד כה על קיומו. עולם אנושי שיש לו שורשים, גזעים, ענפים ועלים אשר דמיונו אל עולמנו מפליא בעוצמתו. ווהלבן טוען בספרו כי העצים הם יצורים חברתיים המתקשרים זה עם זה, מזהירים זה את זה מסכנות שאורבות להם בטבע ומקיימים זה עם זה מערכת שלמה של יחסים, של קרבה ועוינות, של עזרה הדדית ושל ניגודי אינטרסים טריטוריאליים הקשורים באדמה ובעקירה ממנה. התנהגותם של העצים מעודדת שיח מופלא ורב משמעויות המאפשר לנו להביט בדברים במבט מחודש. העיסוק בשורשים המלווה את החברה שלנו מראשיתה ועד ימינו מלמד אותנו שבכוחם לטעת בנו יציבות וכוח, מורשת וחוסן, אך עם זאת, באחריותנו לכבד גם שורשים אחרים ולטפח גם אותם ולדאוג להם וללמוד לחיות בשכנותם. "כי אנחנו כמו גזעי עצים בשלג. למראית עין הם מונחים סתם ובדחיפה קלה ודאי אפשר להזיזם, אבל לא. אי אפשר, כי הם מחוברים בחוזקה לאדמה. אבל תראו, גם זה אינו אלא למראית עין." (פרנץ קפקא, התבוננות, Contemplation, 1912). סאם טיילור-ג'ונסון, אנגליה נאוקו איטו, ארה"ב, יפן ג'וזפה ליקארי, הולנד/איטליה יעל ברתנא, גרמניה/ישראל לארי אברמסון, ישראל שן שאומין, אוסטרליה/סין גארת לאפר, צרפת עליזה אולמרט, ישראל משה גרשוני, ישראל אורית חופשי, ישראל דוד טרטקובר, ישראל פואד אגבריה, ישראל שירלי פקטור, ישראל יורם רוזוב, ישראל דנה לוי, ארה"ב, ישראל גולי זילברשטיין, אנגליה, ישראל נטשה שחנס, ישראל אמיר יציב, ישראל נאוה הראל-שושני, ישראל

Liu Bolin התערוכה זכות המחאה איננה עוסקת רק בזכות, לא פחות מכך היא נוגעת בחובה הניתנת עם הזכות. היא דוחקת בנו לבדוק אם שליחותנו מוצדקת, אם הקולניות והכוחניות אכן נדרשות או שמא הן מדרדרות את היחיד והרבים לעבר מציאות קשה יותר, טראומטית יותר. זכות המחאה 2010 אוצר: רפי אתגר זכות המחאה 2010 אוצר: רפי אתגר התערוכה זכות המחאה איננה עוסקת רק בזכות, לא פחות מכך היא נוגעת בחובה הניתנת עם הזכות. היא דוחקת בנו לבדוק אם שליחותנו מוצדקת, אם הקולניות והכוחניות אכן נדרשות או שמא הן מדרדרות את היחיד והרבים לעבר מציאות קשה יותר, טראומטית יותר. במציאות אשר בה אידיאולוגיות שונות ומגוונות, מובחנות זו מזו ומרוחקות במיקומן על המפה הפוליטית ואף עוינות לא אחת זו את זו, נמצאת החברה הישראלית מפוצלת במחאתה ומחפשת מענה למצוקותיה. חברה מפולגת ושסועה, הפוערת פערים בינה לבין עצמה ולבין שכניה הפלסטינאים. זהו פתחו של דיון המתקיים בתערוכה בזיקה שבין האידיאולוגיה והיצירה האמנותית. היצירה המנסחת בפנינו את האידיאולוגיה באמצעות האמן המשמש לנו מצפן מוסרי בין הסתירות והניגודים . שום אמן אינו יכול לוותר על הקשר בין יצירתו והמציאות ואף על פי כן "שום אמן אינו סובל את המציאות" כדבריו של ניטשה. היצירה לא הייתה מתקיימת בהעדר המציאות וכל עשייתו של האמן היא יצירת גשר בינו לבינה. גשר אשר אנו הצופים מוזמנים להלך בו ולפגוש בקצהו את פניה. זאת לא על מנת שנסתפק בפשט המתפרש מן היצירה, אלא כדי שנפרק את מרכיביה, ונפרש את משמעותן ונחדור אל הרמזים החבויים על פי רוב מעינינו. זוהי הזדמנות שמעניקה לנו יצירת האמנות, להחזיר לעצמנו תחושות שאיבדנו ולהקנות לנו תחושות חדשות . זכות המחאה איננה עוסקת רק בזכות, לא פחות מכך היא נוגעת בחובה הניתנת עם הזכות. היא דוחקת בנו לבדוק אם שליחותנו מוצדקת, אם הקולניות והכוחניות אכן נדרשות או שמא הן מדרדרות את היחיד והרבים לעבר מציאות קשה יותר, טראומטית יותר. אולם יש ונגזרת עלינו חובת המחאה, בשעה שאנו עומדים לאבד את חירותנו כי אז השתיקה יכולה להמיט עלינו שואה שמחירה אף כבד יותר. כאשר כתב מרטין נומילר את השורות הכנועות הללו אל מול השתלטותו של הרע והנורא מכל שידע האדם, אל מול הטירוף שאחז בחיה הנאצית, הבין אז היטב כי דבריו נאמרו מאוחר מידי. "בגרמניה לקחו הנאצים תחילה את הקומוניסטים, אני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי קומוניסט, ואז הם לקחו את היהודים, ואני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי יהודי, ואז הם לקחו את חברי האגודים המקצועיים, ואני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי חבר אגוד מקצועי, ואז הם לקחו את הקתולים, ואני לא הרמתי את קולי, כי הייתי פרוטסטנטי, ואז הם לקחו אותי, אך באותה עת כבר לא נותר אף אחד שירים את קולו למעני" (מתוך השיר "לא הרמתי את קולי") אין אלו שורות של מחאה הרואית, הסוחפת אותנו, ההמונים אחריה. היא גם אינה טקסט פואטי המרגש ומלהיט את חושינו להצטרף למאבק. זהו דוח יבש וענייני, הצהרתו הכנה של מי שעמד מנגד, חסר אונים ותושייה, אך קרוב מספיק אל ההתרחשויות והאירועים וראה את האמת הקשה ולא עשה דבר. קשה אך מובנת היא ההבחנה המתנדנדת בין "הכול" ו"לא כלום" זו אשר מתאר אלבר קאמי בדמותו של האדם המורד. זו אשר עולה בהבחנה של " 'הכול' שעדיין הוא מעורפל למדי, ושל 'לא-כלום' המכריז על האפשרות להקריב את האדם ל'הכול' זה. המורד רוצה להיות הכול, להזדהות כליל עם הטוב אשר דעתו עמדה עליו פתאום, והוא מבקש כי הבריות יכירו בו ובאישיותו, או להיות 'לא-כלום', הווה אומר להיות מובס כליל על ידי הכוח השולט בו. בסופו של דבר, ישלים עם התבוסה האחרונה שהיא המוות, אם עמד להפסיד את חירותו. טוב למות בעמידה מלחיות כורעי-ברך ". במילותיו של קאמי מגולמת זכות המחאה כאחת מאבני הייסוד האוניברסאליים וההומאניים של החירות והחופש. ג'ני הולצר, ארה"ב ברברה קרוגר, ארה"ב ברוס נאומן, ארה"ב קנדל גירס, בלגיה/דרום אפריקה פול מקארת'י, ארה"ב ליו בולין, סין ננסי ספירו, ארה"ב סוזן הילר, ארה"ב ג'וזפין מקספר, גרמניה יהושע נוישטיין, ארה"ב אדית' דקינדט, בלגיה בטינה פואוסטצ'י, גרמניה/איראן זנג לו, סין צ 'י-ג'ן צ'ן, טייוואן ציבי גבע, ישראל מנשה קדישמן, ישראל משה גרשוני, ישראל רמין הריזדה, איראן יעל ברתנא, ישראל שטפן קאלוצה, גרמניה הסדנא העממית, צרפת ספנסר טוניק, ארה"ב מיכל נאמן, ישראל ראידה אדון, ישראל דורון סולומונס, ישראל תומאס גאלר, גרמניה יאנה גונסטהיימר, גרמניה קלאודיה רוגה, גרמניה דוד טרטקובר, ישראל מנאר זועבי, ישראל קלייר פונטיין, צרפת שחרם אנטקבי, איראן נתן דביר, ישראל אמיר נוה, ישראל שילפה גופטה, הודו

Dafna Talmon מניפה של קשרים והקשרים נפרשת בתערוכה המציגה מופעים של מחאה, התנגדות ואי ציות אזרחי בישראל מאז שנות השבעים ומציעה כמה פרספקטיבות למחשבה מחודשת על משמעותם החברתית והפוליטית. דמוקרטיה אומרת 2023 אוצר: חן שפירא דמוקרטיה אומרת 2023 אוצר: חן שפירא מניפה של קשרים והקשרים נפרשת בתערוכה המציגה מופעים של מחאה, התנגדות ואי ציות אזרחי בישראל מאז שנות השבעים ומציעה כמה פרספקטיבות למחשבה מחודשת על משמעותם החברתית והפוליטית. מניפה של קשרים והקשרים נפרשת בתערוכה המציגה מופעים של מחאה, התנגדות ואי ציות אזרחי בישראל מאז שנות השבעים ומציעה כמה פרספקטיבות למחשבה מחודשת על משמעותם החברתית והפוליטית. הצפייה ברצף התצלומים ובאירועים שהם מתעדים משקפת את האפקטיביות של מחאות, יכולתן לחולל שינוי והשפעתן על המציאות, ומזמנת התבוננות בשינויים התפישתיים והטכנולוגיים החלים על צילום, תיעוד וייצוג, כמו השתתפות פעילה של צלמים במחאות. התערוכה עומדת על האפקט התקשורתי והממד התודעתי של הצילום, אשר הופך במהלך השנים למרכיב אינטגרלי באקט ההפגנה והמחאה. בחינת אופני הפעולה המגוונים של הצלם והכלים העומדים לרשותו, משקפת אסטרטגיות שונות של פעולה ומעלה מחדש שאלות לגבי תפקידו ושליחותו של האמן/הצלם, ומערכת היחסים שבין המדיום לבין המסר. ולטר בנימין מזהיר מפני אסתטיזציה של הפוליטי. הוא חוזה את סכנת גיוס הדימויים החזותיים לצרכי תעמולה בשירות הפשיזם כך שעוצמתם האסתטית תשמש לייפוי והסוואת מנגנונים דכאניים וסמכותניים. בנימין קורא, מנגד, לפעול לפוליטיזציה של האסתטי: שימוש ביקורתי ומודע פוליטית באמנות בכדי לעורר את החושים ואת המחשבה. התצלומים בתערוכה מציגים צדדים שונים של הפוליטיקה ושל הפרקטיקה של צילום מחאות, המעידים על גבולות חופש הביטוי והפעולה. באמצעות חיבור של נקודות מבט מגוונות, התצלומים מתחקים אחר היבטים חברתיים ואקטיביסטיים של המחאות, חושפים את שפתן החזותית ואת מידת ההשפעה שלהן, בעודם משקפים גם תהליכי התפרקות של סולידריות וערבות הדדית בחברה הישראלית. _____ הפקת תערוכה זו התאפשרה בעזרתם של: לורן ומיטשל פרסר הקרן לירושלים נורית סתוי, לזכר אחיה הטייס רב סרן יגאל סתוי שרה ובנימין גלזר גדעון אגז׳ה אור אדר אורן אלון תומר אסייג תומר אפלבאום אמיר גולדשטיין קרן גלר נתן דביר ברק הימן ואלון לוי פבל וולברג מאיר ויגודר דפנה טלמון נעמה יראון בן כהן ורדי כהנא ראלי מרגלית שירה מרק אביר סולטן ענת סרגוסטי יובל עמית איילת עפרים מוסי ערמון עוזי פורת הדס פרוש אפרת קליפשטיין מיקי קרצמן אורי רוזנווקס שמואל רחמני אלדד רפאלי רחל שאול יסמין שטינמץ ומיה בן דוד טל שרון

התערוכה מציעה מרחב שיש בו מן הפראי והגולמי לצד איפוק אסתטי וסדר. תוך שהיא מתייחסת במרומז או בישירות, לגוף נשי. קרובות 2022 אוצרת: אביטל וכסלר אמניות: רחל רוטנברג, שרה בנינגה קרובות 2022 אוצרת: אביטל וכסלר אמניות: רחל רוטנברג, שרה בנינגה התערוכה מציעה מרחב שיש בו מן הפראי והגולמי לצד איפוק אסתטי וסדר. תוך שהיא מתייחסת במרומז או בישירות, לגוף נשי. שרה בנינגה ורחל רוטנברג מציעות מרחב שיש בו מן הפראי והגולמי לצד איפוק אסתטי וסדר. תוך שהן מתייחסות במרומז או בישירות, לגוף נשי. לעיתים נראה כי הן תוהות אחר ההנחה שהעגול הוא בהכרח רך ומושפע, וצורת ההתבוננות והביטוי שלהן מאפשרות לכוח עצמתי, קמאי ולעיתים אגרסיבי, לצאת מתוך הקימורים, ולהתממש בחלל. בציוריה שרה בנינגה מבקשת לערער על ההבניה ההיסטורית אמנותית להציג את גוף נשי בטבע באמצעות מבט גברי. היא מביימת את הסיטואציה מחדש ומציבה את העירומות קרובות זו לזו בגן שהוא מרחב נשי בלעדי, ובוחנת האם נוצרת בו גם קרבת לב. נראה כי בגן הן משוחררות ממודל היופי המקובל, מהצורך למצוא חן בעיני הצופה, וכי יש להן ביטחון לנוח, לנוע, להתפרק ולהתפרע. פסליה של רחל רוטנברג, העשויים עץ, מתכת ובטון, מקרינים מאסיביות ומונומנטליות לצד עדינות אורגנית של תרמילים וענפים, אברי גוף ופריון. השילוב יוצר מערכת חיים שלמה, מורכבת, מזמינה, טבעית וסימולטנית של קל וכבד, מלא וריק, רך וקשה, סגור ופתוח, קונקרטי ומופשט. הקרבה בין הפסלים והציורים מעצימה ומבססת את האינטואיציה הגופנית ואת חוויית החוץ כך שנדמה כאילו הדמויות נעות ונחות בחופשיות במעין גן פסלים. אך זה אינו גן פסטורלי ומתקתק אלא כזה המכיל גם את הפרוע והאלים. התערוכה המשותפת אינה רק יפה ושותקת, אלא מנכיחה מעגל חיים שבו הגוף מתמלא ומתחסר, חוגג ומדמם, מקבל ומשפיע וחוזר חלילה.

Bianca Severijns - Sisters Series אנו שקועים במציאות שבה המותג, תג המחיר או הסימן המסחרי מכתיבים את יחסינו לסביבה ומנגד את יחסה אלינו ושואלים את עצמנו, האם עושה האדם את הבגד או שמא עושה הבגד את האדם? אם כן, מה עושה את הבגד חשוב כל כך בחיינו מאז שהתכסינו לראשונה בעלה התאנה אשר נקרה על דרכנו בגן העדן? לא על הבגד לבדו 2022 אוצר: רפי אתגר לא על הבגד לבדו 2022 אוצר: רפי אתגר אנו שקועים במציאות שבה המותג, תג המחיר או הסימן המסחרי מכתיבים את יחסינו לסביבה ומנגד את יחסה אלינו ושואלים את עצמנו, האם עושה האדם את הבגד או שמא עושה הבגד את האדם? אם כן, מה עושה את הבגד חשוב כל כך בחיינו מאז שהתכסינו לראשונה בעלה התאנה אשר נקרה על דרכנו בגן העדן? התערוכה תפגיש אותנו עם דימויים שבאמצעותם נבקש ללמוד על הבגד ועל אלו הלובשים אותו. האם ניתן באמצעותו של הבגד ללמוד כל כך הרבה על עצמנו? על מוצאנו ומצבנו הכלכלי, ועל המציאות שבה אנו חיים? אנו מודדים לא אחת את האדם על־פי לבושו ועל־פי הבגדים העוטפים אותו, במקום שיימדד על־פי ערכיו, כישוריו ושוויו האובייקטיבי. אנו שקועים במציאות שבה המותג, תג המחיר או הסימן המסחרי מכתיבים את יחסינו לסביבה ומנגד את יחסה אלינו ושואלים את עצמנו, האם עושה האדם את הבגד או שמא עושה הבגד את האדם? אם כן, מה עושה את הבגד חשוב כל כך בחיינו מאז שהתכסינו לראשונה בעלה התאנה אשר נקרה על דרכנו בגן העדן? נתבונן בבגד כתופעה וכסממן המנכיח את הפערים בחברה במשנה תוקף ונפליג בחלומות על חברה שוויונית שרק הולכים ומתרחקים מאיתנו. נתעכב רגע מול מחול השדים המזין את תעשיית האופנה והביגוד ומול עולם הפרסום והשיווק האגרסיבי המקיימים מרדף בלתי פוסק אחרינו באמצעות המותגים המתחרים זה בזה ומגלגלים על גבינו תקציבים של מיליארדים. נחשוף מעט מתמונת המצב של מכונה משומנת זו המדרבנת אותנו כל העת לרכוש עוד ועוד. תעשיית האופנה היא אחת התעשיות הגדולות והמזהמות ביותר על פני כדור הארץ. יותר מ־ 80% מהעובדים במפעלי ייצור האופנה הן נשים שעובדות בתנאים קשים ובתמורה זעומה של 3 דולר ליום בלבד. נשים אלו מעולם לא יוכלו לאפשר לעצמן לרכוש אפילו את הבגדים הזולים שהן מייצרות. בארה"ב לבדה נזרקים מדי שנה 50 טון בגדים שמסיימים את דרכם באשפה. גם אם נסיט את תשומת ליבנו אל עבר אופנה טבעונית השווה לכאורה לכל נפש המתפתחת לה כל העת ואינה מתפשרת על חומרים אורגניים, סחר הוגן, זכויות עובדים ותהליכי ייצור נקיים, נראה כי רק לכאורה מתנהל לו אפיק זה בתמימות שיש עימה מודעות מוגברת והקפדה על סביבה ירוקה. למעשה תוצרתה הסופית של מגמה זו רחוקה מלהיות שווה לכל נפש. עלויות הייצור שלה שוב הופכות את כוונותיה ומשרתות בסופו של דבר את בעלי היכולת והעשירים בלבד. יוצא שגם כך מחטיאים אנו את כוונותינו הטובות. יצירתה של האמנית האמריקאית ברברה קרוגר "אני קונה משמע אני קיים"אשר התנסחה כך בעקבות המחשבה הפילוסופית של דקארט, "אני חושב משמע אני קיים" מבטאה באירוניה ובביקורתיות את הלך הרוח שבו מתנהלת החברה המודרנית אשר שמה את הדגש על המראה יותר מאשר על התוכן. נתן דביר, ישראל ביאנקה סברין, ישראל, הולנד קימסויה, דרום קוריאה טרין סונדרגאארד, דנמרק אורי שרייבר, ישראל טואומו מאנינן, פינלנד/גרמניה מארק בנינגטון, ארה״ב סוזן ברנט, ארה״ב